חיפוש

קבוצה אחת- מספר פרספקטיבות



בתפקידי כעוזרת מחקר אני מראיינת את מדריכי הקבוצות ואת סגל המיזם, בכל שבוע אני מתמקדת במחוז אחר בארץ ומראיינת את המדריכים באותו מחוז, הרכזת של המחוז והמנהלת של המיזם. כל אחד.ת מהם.ן, מספר.ת לי מתוך נקודת המבט שלו את אשר קרה באותו שבוע במפגשים. כך יכול לקרות מצב בו אני שומעת את אותו סיפור שלוש פעמים משלושה אנשים שונים. בשבילי זה מרתק לשמוע את הסיפור מזוויות שונות, מכיוון שכל פעם הוא נשמע קצת אחרת. לכן, השבוע אני רוצה לספר לכם על קבוצה מסוימת דרך שלוש נקודות מבט שונות: דורון המדריך, מאיה הרכזת ואנה המנהלת.

אתחיל מדורון, אשר מדריך את הקבוצה ביחד עם נעמה מיום הקמתה. ראיינתי לראשונה את דורון לפני כחודשיים, אז הקבוצה הייתה בת חודש לערך. ההתחלה של הקבוצה הייתה קשה לדעתו, הוא מספר כי הרגיש שאין זרימה וכי הקבוצה לא תמיד משתפת פעולה. למרות זאת הוא מבחין בתחילת תהליך של שינוי בקבוצה:"הילדים התחילו ממצב שהם לא שיתפו פעולה בהתחלה, למצב שהם כן מדברים על דברים שמעניינים אותם, בעיקר סביב דברים של מחשב". באותו מפגש, התפתחה שיחה על מחשבים וחלק מהמשתתפים הביעו עניין מיוחד במשחקי מחשב ושיתפו את הקבוצה בדעתם, בשונה מפעמים אחרות בהן לא דיברו. ההתקדמות ממצב בו הם לא מביעים דעה למצב בו הם כן משתפים בדברים שמעניינים אותם זוהי התקדמות יפה אך אינה מספקת את דורון מכיוון שבעוד שחלק מהמשתתפים לקחו חלק פעיל בשיחה על מחשבים, חלק אחר לא השתתף בשיחה ונשאר פסיבי.

הכוונה במשתתפים פסיביים לדעתו של דורון, אלו משתתפים ששותקים, לא לוקחים חלק פעיל בדיון, לא עונים לשאלות או לחילופין עונים בקצרה. למשל, אחת מהמשתתפות שותקת רוב הזמן וכאשר נשאלת לדעתה עונה לרוב תשובות כגון: "לא יודעת" או "לא אכפת לי". דורון מעלה קושי בתגובה זו של שתיקה בה בחרה המשתתפת מכיוון שכך קשה לו להבין מה עובר לה בראש: "מעבר לזה שמבאס אותי שהיא שותקת, אין לי משוב על מה שקורה איתה, מעניין אותה מה שעושים? היא איתנו? לא איתנו?."

מנקודת מבטה של מאיה, רכזת המחוז, הבעיה אינה טמונה בחוסר שיתוף הפעולה של הילדים, אלא בפער בין הציפייה של דורון ונעמה, אשר הגיעו מהדרכה של תנועות נוער לבין מה שהם חווים במיזם המפגש. כשהמדריכים שואלים שאלה מסוימת ומקבלים תגובות כמו "אני לא יודע" "אני לא רוצה לענות" זה לא כי המשתתפים לא רוצים לענות, אלא כי קשה להם עם סיטואציות חדשות ואנשים חדשים. לכן חלקם בוחרים באסטרטגיה של שתיקה עד שירגישו בטוחים.


כאשר אנה, מנהלת המיזם סיפרה על אותה קבוצה היא אמרה כי היא מבינה שהרצון של המדריכים הוא לעשות טוב ולכן זה מלחיץ כשלא ברור אם המשתתפים מרוצים. לדעתה, הראייה לכך שההמשתתפים כן נהנים היא שהם בוחרים להגיע פעם אחר פעם למפגש, למרות שזוהי מסגרת לא מחייבת. אנה טוענת כי כאשר המשתתפים.ות מרגישים.ות שלא מזרזים אותם.ן, ולא דוחפים אותם.ן, הם משתמשים בזה ומאפשרים לעצמם לשתוק עד שירגישו שזה נכון בשבילם לדבר. כך למשל, אותה משתתפת ביישנית (עליה דיבר דורון) שבדרך כלל בוחרת לא להגיב, ענתה במפגש האחרון: 'אני מסכימה' לשאלה שנשאלה. במפגשים שלנו, לא דוחפים בכוח להשתתפות אקטיבית, לכן השינוי מתרחש בצעדים קטנים, אבל אפשר כבר להבחין בו.


דורון, מאיה ואנה נוכחים באותם המפגשים, אך בכל זאת כל אחד.ת מהן.ם מפרש אחרת את ההתנהגויות והלך הרוח במפגש. נקודות המבט השונות אינן מצטלבות רק בראיונות, אלא הן מדוברות במפגשי הצוות והמחוז ומאפשרות הסתכלות רחבה ועמוקה על הפחדים, ההצלחות, והשינויים שעוברים המדריכים והקבוצה.

171 צפיות0 תגובות

משימתנו היא לעזור לאזרחים ותושבים ישראליים להכיר את הזכויות שלהם ולהנות מהן, לאפשר גישה בחינם להשכלה בנושאי החוק ולקדם שקיפות בפעילות הרשויות

© 2020 Magenmishpacha.org.il — כל הזכויות שמורות

נבנה על ידי - עמנואל בן נון